הוא אחד המחוזות הדרומיים (צ'אנגוואט) של תאילנד, על חוף ים אנדמן. המחוזות השכנים הם פאנג נגה (מצפון בכיוון השעון), סוראט תאני, נאקון סי תאמאראט וטראנג. מחוז פוקט שוכן ממערב למפרץ פאנג נגה. העיירה קראבי היא מקום מושבה של ממשלת המחוז.
גאוגרפיה
האזור מנוקד בפסגות אבן גיר בודדות, המכונות מוגות, הן ביבשה והן בים. מטפסי צוקים מכל רחבי העולם נוסעים לחוף טון סאי ולחוף ריילי. החופים מהווים חלק מחצי האי פרה נאנג (Phra Nang) בקראבי. מבין 154 האיים במחוז, קו פי פי לה הוא המפורסם ביותר, שכן הוא היה האתר של הסרט החוף. איים בולטים אחרים כוללים את קו פי פי דון, חלק מאיי פי פי, וקו לנטה, אי גדול יותר מדרום. החוף נפגע בצונאמי של 26 בדצמבר 2004.
המוגוטים של קראבי מכילים מערות רבות, רובן בעלות ספלאוטמים כגון נטיפים וזקיפים. בתאם צ'או לה (Tham Chao Le) ובתאם פי הואה טו (Tham Phi Hua To), שניהם במחוז אאו לוק, יש ציורי סלע פרהיסטוריים המתארים בני אדם, בעלי חיים וצורות גיאומטריות. במערת לאנג רונג ריין ב-1986 מצאו ארכיאולוגים ממצאים אנושיים בני 40,000 שנה: כלי אבן, כלי חרס ועצמות. זהו אחד העקבות העתיקים ביותר של כיבוש אנושי בדרום מזרח אסיה. המערות של קראבי הן אחד המקורות העיקריים של קינים של סוויפטלט קן אכיל, המשמש להכנת מרק קן ציפורים.
האדמות החקלאיות של קראבי נשלטות על ידי דואופול של מטעי גומי ושמן דקלים. מטעי הדקלים לבדם תופסים 1,568 קמ"ר (605 מ"ר) או 52% מהאדמות החקלאיות של המחוז. יחד, שמן דקלים וגומי מכסים 95 אחוז מהשטח המעובד של קראבי עם חוות קטנות רבות בתוך מטעים תעשייתיים. שטח היער הכולל הוא 915 קמ"ר (353 מייל רבוע) או 17.2 אחוז משטח המחוז.
היסטוריה
מעדויות ארכיאולוגיות, ההנחה היא שהעיירה קראבי הייתה בעבר קהילה פרהיסטורית עתיקה, ארץ זו הייתה קהילה קטנה המבוססת על ממלכת נאקון סי תאמאראט. בתקופת שלטונו של המלך ראמה השני, אנשים היגרו להתיישב והפכו לקהילה גדולה, שמאוחר יותר שודרגה למואנג קסאי או פאקאסאי המבוססת על נאקון סי תאמאראט.
בשנת 1872 הורה המלך ראמה החמישי להעלות את מעמדה של פאקאסאי כעיר ונתן לה את השם "קראבי" והורה להקים משרד בקראבי יאי (Baan Talat Kao) באזור הנוכחי של מחוז מואנג קראבי.
בשנת 1875 הופרדה קראבי משלטונו של נאקון סי תאמאראט. בשנת 1900, קראבי הועברה לנפת פאק נאם ליד שפך הנהר כדי להיות המיקום של בית העירייה עד היום.
ההערכה היא שייתכן שהעיירה לקחה את שמה מהמילה "קראבי", שפירושה "חרב". ייתכן שהדבר נובע מאגדה לפיה חרב עתיקה נחשפה לפני קום העיר.
אוכלוסייה ותרבות
אוכלוסיית קראבי כוללת בודהיסטים, תאילנדים-סינים, מוקן (צועני ים) ומוסלמים. האוכלוסייה צפופה ביותר באזור החוף במחוז נוא'אה קלונג ובמחוזות העיר קראבי, שניהם עם צפיפות אוכלוסין מעל 150 איש לקמ"ר. האזור הפחות צפוף הוא ההר היבשתי קאו פאנום (Khao Phanom District), המונה 61 נפשות לקמ"ר. בודהיזם היא הדת הנצפית ביותר (65 אחוזים) ואחריה האיסלאם (34 אחוזים). באופן מסורתי תושבי קראבי עבדו בחקלאות, שכן המחוז עשיר בגומי, שמן דקלים ותפוזים. בשנים האחרונות הפכה התיירות למקור הכנסה חשוב.
הכלכלה
חקלאות, תיירות, ובמידה פחותה גם דיג, מהווים את עמוד השדרה של כלכלת קראבי. גומי הוא יבול המזומנים העיקרי של המחוז, ואחריו שמן דקלים. היצרנית הגדולה ביותר בתאילנד של מוצרי שמן דקלים, Univanich Palm Oil PCL, ממוקמת בקראבי. היא מעסיקה 1,000 עובדים ישירות ורוכשת מלאי אוכל מ-2,000 מגדלי קראבי קטנים ובינוניים.
תיירות
מחוז קראבי מדורג במקום החמישי בהכנסות מתיירות בתאילנד עם שישה מיליון כניסות. רק בנגקוק, פוקט, צ'ונבורי וצ'יאנג מאי מרוויחות יותר מתיירות. הטיסות הנכנסות מרוכזות מנובמבר עד אפריל. ריסוק המבקרים בשיא העונה גבה מחיר לא מבוטל לסביבה. הרשויות המקומיות פיתחו תוכנית, "קראבי 365 ימים" להעברת חלק מהמבקרים בשיא העונה אל מחוץ לעונה, ממאי עד אוקטובר, המכונה "העונה הירוקה" על ידי פקידי התיירות, בין היתר בשל הגשמים העונתיים. ההכנסות מתיירות צמחו בממוצע של שמונה אחוזים בשנה. בשנת 2018, ההכנסות מתיירות צפויות להגיע ל-100 מיליארד באט, לעומת 96 מיליארד ב-2017. המבקרים המובילים הם סינים ומלזים. הסקנדינבים מדורגים בחמשת הלאומים המבקרים הראשונים. על פי נתוני רשות התיירות של תאילנד (TAT) נכון לשנת 2018 ישנם 460 בתי מלון במחוז, כאשר כ-200 בתי מלון נוספים נמצאים בתהליך קבלת רישיון ועוד כ-200 נמצאים בשלבי בחינה ראשוניים.
תחבורה
מאז 1999 המחוז מוגש על ידי נמל התעופה הבינלאומי של קראבי.
דרך פטקאסם (כביש 4 בתאילנד) עוברת דרך המחוז.
